פסק-דין בתיק דמ"ר 15908-09-11

1.         התובע הגיש תביעה בה הוא תובע מהנתבעת שכר בסכום של 7,200 ש"ח, המורכב מ-6,600 ש"ח בגין בונוסים שלטענתו הוא זכאי להם עבור חודשים מאי ויוני 2011, וכן סך של 600 ש"ח בגין קריאות ליליות עקב הפעלת אזעקה בחצריה של הנתבעת.

2.         התובע הועסק כמחסנאי בסניף אשקלון של הנתבעת מיום 18/1/11 ועד ליום 30/6/11.           במסגרת תפקידו נדרש התובע, בין היתר, לבקר ולפקח על הסחורה שהתקבלה ממחסני סניף הנתבעת מהספקים השונים ולסמן בחותמת אדומה כל משלוח שאינו תואם את פרטי תעודת המשלוח. בגין כל " חותמת אדומה" התובע היה זכאי לתשלום בונוס בסך של 50 ש"ח,  בכפוף לעמידה בתנאים מסוימים ומילויים.

3.         התובע תובע בתביעתו תשלומי בונוס בגין החתמת 132 חותמות אדומות בחודשים מאי ויוני 2011 המגיעים לסך של 6,600 ש"ח (132 * 50 ש"ח) וכן 600 ש"ח בגין 3 קריאות ליליות, לפי 200 ש"ח לכל קריאה לילית, בעקבות הפעלת האזעקה בחצריה של הנתבעת (3 * 200 ש"ח).

4.         הנתבעת טוענת שהתובע אינו זכאי לכל גמול בגין סימון החותמות האדומות הנתבעות,  וזאת מאחר שלא עמד בתנאי הסימון ואי אישור הסימון על ידה. לגבי הקריאות הליליות מודה הנתבעת בחובתה לשלם לתובע 75 ש"ח לכל קריאה, זאת לפי ההסכם הקיבוצי, דהיינו סה"כ 225 ש"ח. בנוסף לכך טוענת הנתבעת שעל התובע לשלם לה פיצוי בגין אי הודעה מוקדמת להתפטרות מאחר שהתובע הודיע ביום 30/6/11 על התפטרותו לאלתר, ולכן היא זכאית לקבל מהתובע סך של 1,200 ש"ח  בגין אי ההודעה המוקדמת, והיא  מבקשת לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק נגדה, אם ייפסק. בנוסף לטענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת טוענת הנתבעת, כי מגיע לה פיצוי בגין העלמות ארגזים, שהיו באחריותו האישית והבלעדית של התובע בסך של 20,000 ש"ח.

דיון והכרעה

5.         בעת הדיון להוכחות העידו התובע ומנהלת משאבי אנוש של הנתבעת. התובע בחקירתו לא נתן הסבר מניח את הדעת לעזיבתו את מקום העבודה ועל כך שלא מסר הודעה מוקדמת  כנדרש בחוק.  לכן כבר בשלב זה  אומר שהנתבעת זכאית לקבל מהתובע  פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וזאת לפי סעיף 7 (ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001.

6.         טענתה העיקרית של הנתבעת בענין תשלום הבונוסים בגין " החותמות האדומות" היא  שסימוני החותמות האדומות על משלוחים שלא תאמו את תעודות המשלוח, היו צריכים להיות בנוכחות נציג הספק ותנאי זה לא מולא, וכי התובע עשה את הסימונים שלא בנוכחות הספק ובכמות מפורזת. מכאן שהתובע אינו זכאי לתגמול בגין אותם סימונים. התובע בחקירתו אישר שאכן היה צריך לסמן חותמות בנוכחות נציג הספק (עמ' 5 שורה 32). על כן די בכך כדי להעביר את הנטל בגין דרישת התובע אל כתפיו, אותו לא הצליח להרים.

7.         הנתבעת טוענת שסימוני התובע - " חותמות אדומות" בחודשים מאי ויוני 2011 היו חריגים בצורה משמעותית ביחס לנתונים של החודשים הקודמים. התובעת תגמלה את עובדיה בכל חותמת מעל 16 סימונים בחודש, כי מספר סימונים כזה הוא סביר, והציגה את הנתונים של התובע עצמו: בחדשים ינואר 2011 לא סימן כל חריגה, בחודש פברואר 2011 סימן 16 חריגות, בחודש מרץ 2011 לא סימן אף חריגה, ובחודש אפריל סימן 67 חריגות. התובעת שילמה לתובע בגין כל אותן החריגות, למרות החריגה המשמעותית בחודש אפריל שהיתה, עד לאותה עת, חד פעמית.

8. בחודש מאי סימן התובע 83 חריגות (כלומר, 67 חריגות מעבר לממוצע המקובל של 16) ובחודש יוני סימן 81 חריגות (כלומר, 65 חריגות מעבר לממוצע המקובל של 16). את התשלום בגין "החותמות האדומות" - דהיינו תשלומי הבונוס על סימון החריגות בגין חודש מאי 2011 התובע היה אמור לקבל במשכורת יוני, דהיינו בתחילת חודש יולי, ואת התשלום בגין החריגות בחודש יוני היה אמור לקבל במשכורת יולי, דהיינו בתחילת חודש אוגוסט.

9. לאור תלונות שהגישו ספקים בחודש יוני בדבר אי מהימנות הסימונים של חודש מאי, הועבר דיווח על התלונות לקב"ט של הנתבעת ומחלקת ביקורת פנים החלה לברר את הנושא כדי לבדקן.

10. ביום 30 ביוני 2011 זומן התובע לבירור ליום 3 ביולי 2011 במשרדי מחלקת ביקורת הפנים, אך התובע הודיע אותו יום, 30 ביוני 2011, לאחר שזומן כאמור, כי אינו מתכונן להגיע לשום בירור וכן על התפטרותו המיידית מהעבודה.

11. ההתפטרות, לאור זאת, אינה קשורה לאי קבלת התגמול עבור חודש מאי מהנתבעת, מאחר שתגמול זה היה צריך להיות משולם בפועל, כאמור, במשכורת יוני, אותה התובע אמור היה  בתחילת יולי.

12. להוכחת טענתה של הנתבעת כי התובע לא מילא את התעודות הספק על פי הנהלים היא הציגה בדיון ההוכחות בפני התובע "תעודת החזר" בה היה כתוב מספר רכב פיקטיבי, ולתובע לא היה הסבר לאמור באותה תעודה (עמ' 6 שורה 6).

13. התובע אישר שסימון החותמת האדומה צריך היה להיעשות בנוכחות הספק, אך התובע לא הצליח להוכיח, כי אותן חותמות אדומות שתבע בגינן את הבונוסים נחתמו בנוכחות הספקים. לאור זאת לא ניתן להיעתר לתביעת התובע ולקבל את טענתו לפיה מגיע לו פיצוי בגין 132 חותמות בגין חודשיים (מאי ויוני) מעבר לממוצע של 25 חותמות לחודש (כלומר, 50 בגין אותם חודשיים). יחד עם זאת, לאור העובדה כי במהלך עבודתו של התובע הכירה הנתבעת ב- 67 חותמות בחודש אפריל ו- 16 בחודש פברואר, נראה לי שיש מקום להכיר בממוצע של מספר זה לצורך חישוב תגמול הבונוסים של החודשים הנתבעים מאי ויוני. הממוצע החודשי של מתחילת עבודתו של התובע עד לסוף חודש אפריל היה 25 חותמות לחודש (83 חותמות בשלושה חודשים וחצי של עבודה). לאור זאת, אני מוכן להכיר בתגמול בונוס המגיע לתובע בסך כולל של 50 חותמות עבור שני החודשים הנתבעים, שהוא  בסה"כ 2,500 ש"ח (50 * 50 ש"ח). כמו כן, לתובע מגיע סך של 225 ש"ח בגין קריאות הלילה, כך שלתובע מגיע סך כולל של 2,725 ש"ח.

14. לאור האמור לעיל לגבי אי מתן ההודעה המוקדמת על התפטרותו, יש לקזז מהסכום האמור סך של 1,200 ש"ח לפי סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001 .

15. טענת הנתבעת לנזקים בגין העלמת ארגזים לא נדונה במהלך הדיון בתיק זה, וככל שהנתבעת עומדת על תביעתה, עליה להגיש תביעה נפרדת ולהוכיחה על פי הדין.

16. סופו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,525 ש"ח. עליה לשלם סכום זה תוך 30 יום מהיום, אחרת הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

17. לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו.

18. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים לבית הדין הארצי לעבודה.